אבחון לשון לפי הרפואה הסינית
הרפואה הסינית זו רפואה עתיקה שקיימת לפחות 2500 שנה, עד לפני כמה עשרות שנים בלבד
לא היו אמצעים שונים לאבחון כמו היום – בדיקות כמו MRI US CT בדיקות מעבדה בדיקות מצלמה ועוד.
כך שהמטפלים והרופאים היו צריכים כלים שונים ולהיות מאוד חדים באבחנה שלהם.
הלשון נותנת לנו פרספקטיבה נוספת ומשלימה לתמונת המצב של המטופל.
בעצם, אם תחשבו על זה הלשון זהו האיבר הפנימי היחידי שאנחנו יכולים לראות אותו בקלות,
היא נותנת לנו הצצה למה שקורה בתוך הגוף.
כך שאבחנת לשון זהו חלק מאוד חשוב בדיאגנוזה של המטפל הסיני.
האבחנה נעשית ע"י התבוננות במשך מספר שניות כדי לקבל התרשמות ואבחנה.
ברוב המקרים אבחנת הלשון תעשה במקביל לאבחנת דופק, אך לא חובה שנמצא התאמה מדוייקת בין שתי האבחנות, כיוון שאבחנת דופק נותנת אינדיקציה לכאן ועכשיו, השינויים בדופק יכולים להיות מידיים.
לעומת אבחנת לשון שמשקפת תמונה פנימית ועמוקה שלוקח לה זמן להתשנות.
במצבים מסויימים הלשון תשתנה מהר יחסית כמו מתן טיפולים כגון כימותרפיה, טיפולים ביולוגיים, אנטיביוטיקה ועוד.
ולפעמים השינוי יראה גם בזמן התקפה אקוטית של וירוסים, חיידקים, או פתוגנים אחרים.
במצב הרגיל הלשון תראה מצב פנימי שבו השינויים יותר איטיים.
אבחנת לשון נחשבת יחסית אובייקטיבית, למשל, אם הלשון אדומה או חיוורת, קל לזהות ולראות את זה.
אבחנת הלשון תעזור לנו לשפוך אור במצבים מורכבים
למשל במצבים של גיל המעבר- לנשים נטייה לסבול מגלי חום, הזעות, יובש, עייפות ובין גלי החום יכולה להיות סלידה מקור ורצון להתחמם.
בלקיחת צמחי מרפא במצב צריך דיוק מירבי בבחירת הצמחים- מקררים לגלי החום או מחממים לתחושות בין הגלים.
במצב כזה הלשון תעזור לנו לקבל את ההחלטה המדוייקת ביותר אם מדובר במצב של חוסר יאנג או יין הכליות.
שלושת אזורי האבחנה בלשון
גוף הלשון מחולק לשלושה חלקים: עליון, מרכזי, תחתון
העליון – השליש החיצוני של הלשון משקף את הלב, הריאות והחזה.
המרכזי – מראה לנו את מצב מערכת העיכול בעיקר, בצדדים נוכל לראות את הכבד וכיס המרה
התחתון – שם נמצא את כל מה שקורה באזור האגן והמותניים – כליות, שלפוחית שתן, רחם וסוף המעי.
העקרונות הבסיסיים באבחון לשון
העקרונות הבסיסיים שעליהם נסתמך מאוד פשוטים:
צבע גוף הלשון – אדומה, חיוורת, סגולה
צורת הלשון – תפוחה, צרה, נוקשה, רפויה
חיפוי הלשון – צבע החיפוי, עובי החיפוי, עומק החיפוי ופיזור החיפוי
הלשון שופעת בכלי דם, לכן היא תוכל לתת לנו הערכה טובה של מצב הדם והצ'י.
אם יש חוסר בחומרים או שפע בהם. ומכאן גם תבטא האנרגיה של הלשון, החיוניות שלה, העוצמה שלה.
צבע חיוור ללשון זה בדרך כלל המצב הנורמלי, הלשון אמורה להיות מעט חיוורת,
אבל אם חיוורת מידי, זה יכול להצביע על שני מצבים:
חוסר ביאנג ואז נראה קור או חוסר בדם
את ההבדל ביניהם נוכל לדעת בקלות
אם הלשון רטובה הדבר מעיד יותר על חוסר ביאנג
אם הלשון יבשה זה מעיד על החוסר בדם.
הדם תפקידו ללחלח את המפרקים והאיברים השונים.
זה בד"כ מצב שאותו נראה אצל נשים.
אם הלשון רק מעט חיוורת זה יעיד על חוסר בצ'י שזו דרגה אחת יותר "טובה" מחוסר בדם.
במצבים בהם הצבע החיוור נמצא רק בצידי הלשון, סימן לחוסר דם הכבד,
אם החיוורון רק במרכז סימון לחוסר דם הטחול. אלו מינוחים סינים כמובן ואין ליחס אותם להסתכלות המערבית על אותם איברים.
אם הלשון חוורת ללא חיפוי בכלל זה מראה על מצב חמור יותר של חוסר דם.
צבע אדום ללשון מראה על חום.
הדבר הראשון שמאוד חשוב לבדוק מכאן אם יש חיפוי או אין חיפוי, זה יעזור לנו להבין אם החום הוא מלא או חום ריק.
בחום מלא נראה חיפוי
בחום ריק לא יהיה חיפוי בכלל, או חיפוי נקודתי או חיפוי חסר שורש (כמו אבקה).
חום ריק יצביע לרוב על חוסר יין – זהו מצב של חום, אבל שנובע מחוסר.
לשון סגולה מעידה על תקיעות דם.
זה מצב שיכול לנבוע מחום או מקור
צורת מבנה הלשון
בדרך כלל מושפעת מנוזלי הגוף ומהדם.
כמובן שיש להסתכל על מבנה הלשון ביחס לגודל הראש של אותו אדם
האינדיקציה הראשונית שניתן לראות במבנה הלשון זה עודף או חוסר
וניתן לקבל השלמה למידע כאשר משלבים עם צבע הלשון
למשל לשון חיוורת מסמלת מצב של חסר ביאנג, אבל אם הלשון היא גם תפוחה בנוסף לחיוורון זה נותן אינדיקציה לחומרת החוסר. כלומר במצב כזה חסר היאנג יהיה חמור יותר ונראה הצטברות של ליחה או של לחות.
נראה יותר סימנים של קור, בצקות בד"כ ברגליים, תכיפות במתן שתן בלילה, קושי להחזיק שתן ובריחות, עייפות לאורך היום.
ומן הצד השני אם הלשון חסרת חיפוי זוהי אינדיקציה לחוסר יין, אם הלשון חסרת חיפוי ודקה מאוד זה מעיד על חוסר יין חמור יותר.
נראה יותר סימני חום.
סיפור קטן לפני שממשיכים:
כשלמדתי על אבחנת לשון במסגרת השנה הראשונה ברפואה סינית, עבדתי באותה תקופה בקופ"ח כנטורופת.
חשוב לציין שבמסגרת לימודי נטורופתיה וברפואות אחרות שהן לא רפואה סינית – אין נגיעה באבחנת לשון.
כיוון שזו אבחנה ששייכת לרפואת הצמחים הסינית.
בשיעור למדנו על כל מיני מצבי חולי שונים ואיך האם מתבטאים בלשון.
למרפאה הגיע מטופלת בת 62 עם התקף אקוטי של הרפס זוסטר, שתקף בפנים במצח בעין ובאוזן. התקפה קשה. הפנים שלה היו אדומות.
היא סבלה מעיקצוצים באזור – תיארה שזה כמו זכוכית שפצעה אותה בפנים.
עם כל החמלה שבדבר והטיפול הטוב שרציתי לתת לה
הייתי נורא סקרן לראות איך נראית הלשון שלה במצב האקוטי- ביקשתי שתוציא –
וכמו שבדיוק למדתי בשיעור – מצב של חום עם פתוגן חזק – חיפוי צהוב עבה ביותר!2
בעצם החיפוי העבה מציין את עוצמת תקיפת הפתוגן
הצבע הצהוב מעיד על מצב חם.
נתתי לה טיפול של צמחי מרפא עם צמחים קרים נוגדי וירוסים שיעזרו לפינוי הפתוגן
ואם טיפלתי נכון – זה גם אמור להעביר את מצב החיפוי העבה לחיפוי בעובי מתון יותר
והיא חזרה אחרי חודש
המצב שלה היה הפעם שונה לגמרי – הפנים כמעט נקיות לגמרי, ללא תחושת זכוכית וללא כאבים בכלל.
מתוך הסקרנות ביקשתי לראות שוב את הלשון, להבין איך נראית כרגע
ולהפתעתי הרבה
הלשון הייתה נקייה מהחיפוי העבה שפקד אותה
כלומר נקייה מחיפוי = נקייה מהפתוגן
הלשון חזרה למצב הטבעי – חריץ מרכזי באזור הקיבה, קצת תפוחה, בליטה בצד הימני (צד שמאל בתמונה). חיפוי לבן דק.
זהו הרגע שהבנתי שיש משהו מאחורי האבחנה הזו והסקפטיות שהייתה לי בהתחלה מאופן האחבבנה קצת ירדה לי אחרי המקרה הזה.
לאחר מכן עם השנים ניסיתי מידי פעם לתת צמחי מרפא שלא מתאימים לפי הלשון אבל כן התאימו לפי הסיפור של המטופל.
ופעם אחר פעם הטיפול לא עבד.
עד שאמרתי לעצמי שמספיק!!!
אני מתחיל להאמין למה שאני רואה בלשון!
ונצמד למידע שאני מקבל ממנה
ובאמת מאז התוצאות השתפרו פלאים!
