ברוקולי וסולפורופאן

מה קורה כשאנו מבשלים את הברוקולי?
האנזים פשוט נהרס בבישול והרכיב שמתמיר את הרכיב הפעיל לסולפורופאן, פשוט נעלם.
בקיצור ללא אנזים – אין סולופרופאן וכך ההשפעה המיטיבה של הברוקולי פשוט לא מתקבלת.
רוב האנשים טועים כשהם מכינים מרק או פשטידה עם ברוקולי ומחממים אותו – הם הורסים את הברוקולי.
כנ"ל לגבי הברוקולי הקפוא כיוון שטרם ההקפאה הוא עובר חימום מסיבי.
האנזימים כבר לא קיימים בברוקולי ואין מה שיבצע את ההתמרה,
וזו הסיבה שגם שאר הירקות המצליבים, כמו הכרוב והכרובית, כירקות טריים, יהיו פי 10 יותר מדכאי גידולים סרטניים, מאשר היותם קפואים.

אז איך בכל זאת ניתן לבשל / לאפות ברוקולי במרקים או פשטידות?
זמן פעולת האנזים הוא 40 דקות, לכן נתחיל בקיצוץ הברוקולי לפני הכנת יתר המרכיבים במנה, ונחזור אליו כעבור 40 דקות, לאחר שהאנזים התמיר את הרכיב הפעיל ונוצר הסולפורופאן. כעת ניתן לצרף את הברוקולי לשאר הרכיבים במנה ולהנות מהאיכויות המדהימות של הברוקולי

ואם אין לי 40 דקות לחכות, מה כן אפשר לעשות?
ניתן להוסיף אנזימים ממקור טבעי אחר, שהם יבצעו את ההתמרה.
אם ניקח זרעי חרדל למשל, נטחן אותם לאבקה, או כל זרע אחר ששייך למשפחת המצליבים,
הערך האנזימתי של אותם זרעים טחונים,
יספק את האנזים הנחוץ להפוך את הגולקורפאנין לסולפורופאן.
כל מה שצריך זה רק רבע כפית של אבקה טחונה, זה הכל! רבע כפית.
זרעי חרדל נמצאים כתבלין בחנויות טבע או בסופרים.
ניתן לטחון אותם במטחנת קפה בייתית
ולהנות גם מערכי הברוקולי ושאר המצליבים כאילו נאכלו טריים
וגם מטעם טוב למרק!
וזה אפילו תקף לברוקולי שמגיע באריזות הקפואות!
הרווחנו פעמיים! גם לא נצטרך להמתין 40 דקות, גם יהיה לנו טעים ובריא בעזרת אבקת החרדל.