במחקר מ – 2002, שפורסם ב – "The New England Journal of Medicine", חילקו 3234 אנשים בעלי סיכון לסוכרת, לשלוש קבוצות שונות למשך 2.8 שנים בממוצע. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 51.
חלוקת הקבוצות היתה כך שקבוצה א' – קבוצת הביקורת, קיבלה בטיפול תרופת פלסבו והדרכה תזונתית, קבוצה ב' קיבלה מטפורמין (גלוקופאג' / גלוקומין) במינון של 850 מ"ג פעמיים ביום והדרכה תזונתית, קבוצה ג' הודרכה לשינויים משמעותיים לשינוי אורח חיים הכולל פעילות גופנית של 150 דק' בשבוע ודיאטה מתונה, דלת שומן במטרה להפחית 7% ממשקל גופם.
נמצא שלאחר התקופה של 2.8 שנים בממוצע, אחוזי התחלואה בסוכרת, בקבוצה ג' – הקבוצה ששינתה את אורח החיים ודגלה בפעילות גופנית היה נמוך ב- 58% מקבוצת הביקורת- קבוצה א' שקיבלה תרופת פסלבו.
לעומת זאת, קבוצה ב' שנטלה מטפורמין פעמיים ביום, הראתה רק ירידה של 31%, לעומת קבוצת הביקורת.
מסקנת החוקרים היתה שגם שינוי אורח חיים וגם מטפורמין הפחיתו שכיחות תחלואה בסוכרת, אבל שינוי אורח החיים אפקטיבי יותר מהתרופה.
הגרף מראה את אחוזי השכיחות המצטברת לחלות בסוכרת במשך השנים, בכל אחת משלוש קבוצות המחקר. ניתן לראות ששכיחות הסוכרת משתנה בין הקבוצות.
בקבוצה ששינתה את אורח החיים, ניתן להבחין כי בתקופה שלאחר 4 שנים היא כללה אחוז נמוך ביותר של חולי סוכרת, שאובחנו לפי הקריטריונים של ה – American Diabetes Association.
לקריאת המחקר המלא: http://notme.com/dpca/files/NEJMoa012512.pdf
חשוב לציין שמאמר זה אינו מחליף כל יעוץ רפואי ויש להישמע להוראות הרופא או המטפל .
